לֹא סוֹף דָּבָר בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מִקְשָׁה וּמוּדְלָה אֶלָּא אֲפִילוּ מֵאַחַר שֶׁבְּנֵי אָדָם עֲתִידִין לִיטַּע בַּמִּקְשִׁיּוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
לא סוף דבר וכו'. הא דקתני כל זמן שבני אדם חורשין וכו' ואע''ג דכבר תני משתכלה הליחה ולמה לו לשנות עוד לסימן הזה הלכך מפרש דהא קמ''ל דאע''ג דלית ליה לדידיה מוקשה ומודלה לידע מתי כלתה הליחה מהן מ''מ כל זמן שבני אדם שיש להן עתידין ליטע מותר לו לחרוש שדהו דאכתי לצורך ששית היא ולא מיתזי לצורך שביעית:
הלכה: עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין כו'. מָאן תַּנָּא לֵחָה רִבִּי מֵאִיר הִיא. 3b וְרִבִּי מֵאִיר כְּבֵית שַׁמַּאי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְבֵית הִלֵּל. וְכֵן אֲתִינָן מַתְנִיתָא רִבִּי מֵאִיר כְּבֵית שַׁמַּאי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּבֵית הִלֵּל. אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּמִשְׁנָה אֲחַרוֹנָה. וְכֵן אֲתִינָן מַתְנִיתָא רִבִּי מֵאִיר כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּמִשְׁנָה אֲחַרוֹנָה. אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר שְׁנָייָהּ מַחְלוֹקֶת וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנָייָהּ כְּדִבְרֵי הַכֹּל. הֲוֵי מָאן תַּנָּא עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין שְׂדֵה הַלָּבָן עֶרֶב שְׁבִיעִית רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דִּבְרֵי הִכֹּל עַד הָעַצֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מאן תנא ליחה ר''מ היא. פלוגת' דר''מ ור''ש בתוספת' דריש מכילתין גבי שדה האילן דתני התם שלשה בתוך בית סאה הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן דברי ר''מ ור' יהודה. ר' יוסי ור''ש אומרים אין חורשין להן אלא צרכן וקס''ד השתא דר''ש דפליג במתניתן בשדה הלבן ולא ס''ל עד שתכלה הליחה אלא עד הפסח לטעמי' הוא דאזיל דכמו דמחמיר בשדה האילן מחמיר נמי בשדה לבן דאפי' לא כלתה הליחה קודם הפסח אסור לחרוש מפסח ואילך ור''מ דמיקל בשדה האילן מיקל הוא נמי בשדה לבן והיינו דקאמר מאן תנא ליחה דכל זמן שלא כלתה הליחה מותר לחרוש ר''מ היא:
ור''מ כב''ש ור''ש כב''ה. כלומר וטעמיה דר''מ דמיקל בהני דיני משום דכב''ש ס''ל דמקילין ג''כ בריש מכילתין בשדה האילן וקסברי מותר לחרוש כ''ז שהוא יפה לפרי ור''מ דתוספתא אליבא דב''ש קאמר לפיכך מיקל נמי הכא בשדה לבן ור''ש דמחמיר בתוספת בשדה אילן וכן במתני' בשדה לבן כב''ה ס''ל דקאמרי בריש מכילתין דאין מותר לחרוש אלא עד העצרת וכן מחמיר הכא בשדה לבן ודקאמר ר''ש בשדה אילן אין חורשין להן אלא צרכן היינו אחר העצרת:
וכן אתינן מתניתא. בתמיה כלומר דמתמה מאי חזית לפרש למתניתן דהכא דר''מ לטעמיה דב''ש קאמר ור''ש לטעמיהו דב''ה והא לא שמעינן להו לב''ש ולב''ה דפליגי בהדיא בשדה הלבן ואמאי תלית לה בפלוגתייהו דפליגי בשדה האילן אימא במאי דפליגי פליגי ובמאי דלא פליגי לא פליגי:
אלא אימא הכא. דרבי מאיר כמשנה הראשונה שנה משנתו וזהו קודם תקנת ר''ג ובית דינו שהיו מחמירין בתוספת שביעית ור''ש כמשנה אחרונה ומתמה עלה הש''ס וכן אתינן מתני' וכו' דהא נמי לא מצית אמרת דר''ש אליבא דמשנה אחרונה קאמר דהא משנה אחרונה של ר''ג וב''ד לגמרי התירו לתוס' שביעית ומותר לחרוש עד ר''ה:
אלא ר''מ שנייה מחלוקת. כלומר אלא לעולם כדאמרינן מעיקרא דמאן דמחמיר בשדה אילן מחמיר הוא בשדה הלבן ומאן דמיקל בזה מיקל בזה ודקשיא לך היכא שמעינן לב''ש וב''ה דפליגי בשדה הלבן בסברא זו גופה פליגי ר''מ ור''ש דר''מ שנה לה במחלוקת דאיהו הוא דס''ל הכי דבמחלוקת ב''ש וב''ה בשדה האילן תליא וכמו דמקולי ב''ש בשדה האילן ה''ה נמי בשדה הלבן ור''ש שנה לה לדינא דשדה הלבן כד''ה דס''ל דלא פליגי ב''ש וב''ה בהא ולכ''ע עד הפסח:
הוי. דמסקנא דמלתא כך היא כדאמרן דמאן תנא עד אימתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית משתכלה הליחה ר''מ וס''ל כב''ש:
ברם כר''ש דברי הכל עד הפסח כצ''ל. דלדידי' לא פליגי בשדה הלבן ולגי' הספר עד העצרת י''ל דה''ק דר''מ שנייה במחלוקת למתני' דריש מכילתין בשדה האילן כמו שנשנית במשנה והלכך תלי נמי דינא דשדה הלבן בפלוגתייהו וס''ל כב''ש וא''כ ת''ק דהכא ר''מ היא אבל ר''ש לא שנה להמתני' דריש מכילתין בפלוגתא אלא דברי הכל בשדה האילן עד העצרת והלכך נמי שנה דינא דשדה הלבן עד הפסח וככ''ע אתיא והיינו דמסיים במתני' וקתני לשדה האילן עד העצרת לומר דכמו דלא פליגי ב''ש וב''ה בזה ל''פ נמי בזה:
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן נָתַתָּ תוֹרַת כָּל אֶחֶד וְאֶחָד בְּיָדוֹ. זֶה אוֹמֵר כָּלָה לֵחָה שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר לֹא כָלָה לֵחָה שֶׁלִּי. אֶלָּא בִשְׂדֵה הַלָּבָן עַד הַפֶּסַח וּבִשְׂדֵה הָאִילָן עַד הָעַצֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר שמעון וכו' כדפרישית במתניתי' וכן להאי מה בין וכו':
מַה בֵּין שְׂדֵה הַלָּבָן לִשְׂדֵה הָאִילָן. שְׂדֵה הַלָּבָן עַל יְדֵי שֶׁהִיא עָתִיד לְזוֹרְעָהּ בַּתְּחִילָּה צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא הַלֵּחָה קַייֶמֶת אֲבָל שְׂדֵה הָאִילָן עַל יְדֵי שֶׁהִיא נְטוּעָה מִכְּבָר אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא רוֹב הַלֵּחָה קַייֶמֶת.
משנה: מְזַבְּלִין וּמְעַדְּרִין בְּמִקְשָׁאוֹת וּבְמִדְלָעוֹת עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְכֵן בְּבֵית הַשַּׁלְּחִין. מְיַבְּלִין וּמְפָֽרְקִים וּמְאַבְּקִין וּמְעַשְּׁנִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי שִמְעוֹן אוֹמֵר אַף נוֹטֵל הוּא אֶת הֶעָלֶה מִן הָאֶשְׁכּוֹל בַּשְּׁבִעִית. מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מְקָֽרְסְמִין מְזָֽרְדִין וּמְפַסְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כְּזֵירוּדָהּ וּכְפִיסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִישִׁית כֵּן שֶׁל שִׁשִּׁית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל זְמָן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן אֲנִי רַשַּׁאי בְּפִיסּוּלוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהושע אומר וכו'. בגמ' מסיק דג' מחלוקת בדבר לת''ק לא שרי אלא עד ר''ה של שביעית ור' יהושע קסבר כזירודה ופיסולה של שנת החמישית שמותרת בשנה הששית עד ר''ה כך הוא של שנת ששית שמותרת אף בשביעית ר''ש קסבר דאף זירודה ופיסולה של חמישית בששית לא התירו אלא כ''ז שהוא רשאי בעבודת האילן בששית והיינו עד העצרת ולא יותר והלכה כת''ק:
מפסלין. שנוטלין הפסולת והו' מה שיבש מענפי האילן ולפי זה מקרסמין דלעיל אתבואה קאי שכורתין את השבלים ביד ולהניח התבן. וי''מ מפסלין מלשון פסל לך שנוטל כל הענפים כדי שיתעבה האילן לקורות:
מזרדין. זירוד שייך בלחין כשהענפים הלחין הם מרובים רגילים לקצוץ מקצת מהן:
מקרסמין. כמו קרסמוה נמלה שחותכין וכורתין הענפים היבשים מן האילן:
מתני' מסקלין. מסירין את האבנים מן השדות:
רש''א אף נוטל הוא את העלה מן האשכול בשביעית עצמה והלכה כת''ק דלא אמרו מפרקין את האילן אלא בתוספת שביעית וכן כל דבר שהוא לתיקון השדה או להאילנות אסור בשביעית עצמה מדבריהם אבל לא בתוספת שביעית כדאמרן:
ומעשנין. תחת האילן להמית התולעים הגדילין בו כל אלו וכן הא דחשיב בפרקין דלקמן מותרין בערב שביעית עד ר''ה אף בזמן המקדש ואע''ג דכל אלו עבודות וכיוצא בהן שהן לתיקון השדה והאילנות והן אסורין מדבריהן בשביעית כמו החרישה שהיא ג''כ מדבריהם איסור הלאו שבה שאינו אסור בלאו מן התורה אלא אותן ארבעה עבודות המפורשין בכתוב והן הזריעה והקצירה והזמירה והבצירה מ''מ לענין תוספת שביעית כל אלו דחשיב כאן וכיוצא בהן אינן אסורין בתוספת שביעית מלבד החרישה והקצירה הלמ''מ שאסורין בתוספת שביעית בזמן המקדש כדפרישי' בפ' דלעיל:
מאבקין. להשרשים המגולין מכסין אותן באבק:
מפרקין. העלין מן האילן כדי להקל מעליו:
מזבלין. ובנוסחת המשניות מיבלין. חותכין היבלת הנולדות באילנות ונראה דנוסחא דהכא מזבלין היא:
ומעדרין. חופרין בעיקרי המוקשאות והמדלעות עד ר''ה וכן מעדרין בית השלחין והיא שדה שצריכה להשקותה תמיד ואין די לה במי הגשמים:
מתני' מזבלין את השדות:
הלכה: מְזַבְּלִין וּמְעַדְּרִין בְּמִקְשָׁאוֹת כו'. מַהוּ לַחֲרוֹשׁ לָהֶם. תַּנֵּי כָּל זְמָן שֶׁאַתְּ מוּתָּר לַחֲרוֹשׁ אַתְּ מוּתָּר לְזַבֵּל וּלְעַדֵּר אִם אֵין אַתְּ מוּתָּר לַחֲרוֹשׁ אֵין אַתְּ מוּתָּר לֹא לְזַבֵּל וְלֹא לְעַדֵּר. אָמַר רִבִּי יוֹסָה וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה 4a כֵן מְזַבְּלִין וּמְעַדְּרִין בְּמִקְשִׁיּוֹת וּבְמִדְלָעוֹת עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְכֵן בְּבֵית הַשַּׁלְּחִין. וְתַנֵּי עֲלָהּ חוֹרְשִׁין בְּית הַשַּׁלְּחִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי אוֹמֵר עַד לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה יָמִים כְּדֵי שֶׁיִּזְרַע וְיַשְׁרִשׁ וְיִטַּע וְיַשְׁרִשׁ. וְאִלּוּ עוֹשֶׂה שָׁרָשִׁים לִשְׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי אוֹמֵר עַד לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים כְּדֵי שֶׁיִּזְרַע אוֹרֶז וְיַשְׁרִישׁ וְיִטַּע אוֹרֶז וְיַשְׁרִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רבי יוסי ומתני' אמרה כן. ממתני' גופה שמענו דחרישה ועדירה חדא היא דהא קתני וכן בית השלחין ותני עלה בתוספתא סוף הפרק שם חורשין בית השלחין עד ר''ה אלמא כל היכא דהתירו זה התירו גם את זה:
גמ' מהו לחרוש להם. לאלו דקתני במתני' מעדרין:
תני בתוספתא (פ''ק) כ''ז וכו' ובתוספתא לא גריס לעדור:
רבי אומר עד לפני ראש השנה ג' ימים וכו'. ופריך ואלו עושין שרשים לג' ימים בתמיה:
רבי אומר וכו'. כלומר אלא תני הכי שלשה חדשים לפני ר''ה כדי שיזרע אורז שם וישרש וכו' מפני שהאורז ממהר להשריש בקרקע:
מזבלין וכו' כדפרישית במתני':
מְיַבְּלִין מַעֲבִירִין אֶת הַיְּבוֹלֶת. מְפָֽרְקִין בֶּעָלִין. מְאַבְּקִין עוֹשֶׂה לָהּ אָבָק. מְעַשְּׁנִין מַתְנִינָן לָהּ תַּנֵּי מְכַוְונִין מְצַדְּדִין מְכַוְונִין לָהּ מִצְּדָדִין. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי עוֹשֶׂה לָהּ דִּיקְרָן. רִבִּי יוֹסָה אוֹמֵר תּוֹלֶה לָהּ אֶבֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
מעשנין. ומפרש מתנינן לה עשן תרגומו תננא:
תני. בתוספתא (פ''ק):
מכוונין. מצדדין. ומפרש מכוונין היינו כפשטה מכוונון לה שעושין שיתגדל האילן בשוה ושיעלה כיון:
מצדדין חבריא מפרשי עושה לה דיקרין. כמין דקר עוש' ותוחב בצדדי האילן כדי שיעלו הענפים בשוה ור' יוסי מפרש תולה לה אבן אם מתעקם האילן מצד אחד תולה אבן מצד השני כדי שיעלה בשוה:
תַּנֵּי מְוַותְּרִין וּמְשַׁמְּטִין כֵּינִי מַתְנִיתָא מְוַותְּרִין בִּגְפָנִים וּמְשַׁמְּטִין בְּקָנִים. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְוַותֵּר וּלְשַׁמֵּט קוֹדֶם לְחָג מְוַותְּרִין וּמְשַׁמְּטִין קוֹדֶם לְחָג. לְאַחַר הֶחָג מְוַותְּרִין וּמְשַׁמְּטִין לְאַחַר הֶחָג. רִבִּי שִמְעוֹן אוֹמֵר וּבִלְבַד מִן הַבִּקְעָה וּלְמַעֲלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מקום (שנהגו) לוותר ולשמט לפני החג. של שנה שמינית ומפני שיש מקומות שנוהגין לוותר ולשמט אחר החג ולא קודם שמחמירין מפני תוספת שביעית ביציאתו והכל אחר המנהג:
ובלבד מן הבקעה ולמעלה. כמו הפקעה והיינו פקעת האילן שממנו יוצאין הענפים וס''ל דלא התירו כל זה באילן אלא מן הפקעה ולמעלה לפי ששם הוא נעשה לתיקון גידול הענפים:
ומשמטין בקנים. אם הקנים תכופין הרבה זה לזה שומטין כמה מהם כדי שאלו יתגדלו ויתעבו:
תני. בתוספתא שם:
מוותרין משמטין. כדמפרש ואזיל כיני מתניתא מוותרין בגפנים שעושין להסמיכה בעצים ובקנים שיתוותרו ויתרחבו הזמורות ביותר:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי חָמָא אָבוֹי דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה נוֹטֵל אֶת הַקְּבוּצִין עִמָּהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף נוֹטֵל הוּא אֶת הֶעָלִין מִן הָאֶשְׁכּוֹל בַּשְּׁבִעִית. מָחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן תַּנִּינָן תַּמָּן מְמָֽרְסִין אֶת הָאוֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבָל לֹא מְכַסְּחִין. וָכָא הוּא אָמַר אָכֵין. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁהוּא כְמַצִּיל מִן הַדְּלֵיקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
נוטל את הקבוצין עמה. לפרש מכוונין דלעיל קאי שנוטל את הקבוצים והקוצים שעולין באילן כדי לכוונו:
ר''ש אומר וכו'. ופריך מיחלפה שיטתיה דר''ש דהא תמן בסוף פרקין הוא אומר ממרסין וכו' אבל לא מכסחין שאין חותכין וקוצצין העלין ממנו:
והכא הוא אומר הכין. שנוטלין את העלה מן האשכול בשביעית:
ומשני שנייא היא הכא שהוא כמציל מן הדליקה. כלומר שזהו הצלה מן ההפסד והקלקול שלא יתקלקל האשכול מחמת העלין שעלו עליו וכל שהוא דרך הצלה מן ההפסד מותר אבל בסוף פרקין הוא עושה שיתגדל ביותר וזהו אסור בשביעית עצמה:
מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה כו'. תַּמָּן תַּנִינָן הַמְּסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמֵנִיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּאן בְּתָלוּשׁ כָּאן בִּמְחוּבָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תמן תנינן. לקמן (בפ''ג) המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ כי היכי דלא ליתחזי שמתקן את שדהו והכא את אמר הכין בתמיה דקתני מסקלין סתם ולא מחלק בין עליונות להנוגעות בארץ. ואע''ג דלקמן בשביעית עצמה מיירי והכא בשנת ששית עסקינן ולר' יהושע הוא דפריך דפליג אזירודה ופיסולה וס''ל דמותרת אף בשביעית בשל ששית ומסתמא פליג נמי אמסקלין דברישא דלת''ק עד ר''ה דוקא ולדידיה אף בשביעית מותר דמאי שנא תיקון האילן מתיקון השדה ופריך דמי נימא דר' יהושע פליג נמי אסתמא דמתני' דלקמן:
כאן בתלוש. אבנים תלושות המונחות ע''פ השדה דאף אם נוטל לאותן הנוגעות בארץ לא מחזי כמתקן את השדה אלא שמפנה אותן שלא יעכבו ההליכה וכאן במתני' דלקמן במחובר מיירי שאותן הנוגעות בארץ מחוברין הן בקרקע וכשנוטלן מיחזי שמתקן את שדהו:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּקִירְסוּם דְּאִינּוּן תְּרֵין תַּנָּאִין מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְקָֽרְסְמִין מִזָֽרְדִין וּמְפַסְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּרַבָּנָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כְּזֵירוּדָהּ וּכְפִיסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִישִׁית כֵּן שֶׁל שִׁשִּׁית. הֲוֵי תְּלָתָה תַּנָּאִין אִינּוּן. מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְקָֽרְסְמִין מְזָֽרְדִין וּמְפַסְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּרַבָּנָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כְּזֵירוּדָהּ וּכְפִיסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִישִׁית כֵּן שֶׁל שִׁשִּׁית אֲפִילוּ יוֹתֵר מִכֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל זְמָן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן אֲנִי רַשַּׁאי בְּפִיסּוּלוֹ עַד הָעַצֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
הוינן סברין מימר. מעיקרא היינו רוצין לומר דר''ש כר' יהושע ס''ל בקירסום וה''ה לאינך כלומר שהיו סבורין לפרש להא דר' יהושע דמחמיר הוא מהת''ק דלהת''ק כל אלו מותרין עד ר''ה ואתא ר' יהושע למימר כזירודה וכו' היינו כמו בחמישית דנוהגין לתקן בתחלת ימות החמה כך של ששית בתחלת ימות החמה וזהו כסברת ר''ש כל זמן שהוא רשאי בעבודת האילן רשאי הוא בתקינו ולא יותר וא''כ ר''ש ור' יהושע בחדא שיטתא קיימי ורישא כרבנן וליכא אלא תרין תנאין דפליגי במתני':
ר' יהושע אומר וכו'. כלומר אבל לבתר דדייקינן בלישניה דר' יהושע דקאמר כזירודה ופיסולה של חמישית וכן של ששית ואי ס''ד דר' יהושע מחמיר הוא מת''ק וכדאמרן כזירודה ופיסולה בחמישית כן בששית מבעיא ליה מאי של חמישית ושל ששית דקאמר אלא ודאי ר' יהושע מיקל טפי וס''ל דכמו של חמישית בששית מותר כך של ששית בשביעית מותר הוי תלתא תנאי אינון ורישא לרבנן עד ר''ה ולר' יהושע אפי' יותר מכאן דאף בשביעית מותר ולר''ש עד העצרת ותו לא:
משנה: מְזָהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת וְכוֹרְכִין אוֹתָן וְקוֹטְמִין אוֹתָן וְעוֹשִׂין לָהֶן בָּתִּים וּמַשְׁקִין אוֹתָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק אוֹמֵר אַף מַשְׁקֶה הוּא אֶת הַנּוֹף בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא אֶת הָעִיקָּר. סָכִין אֶת הַפַּגִּין וּמְנַקְּבִין אוֹתָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שְׁנִּכְנְסוּ לִשְׁבִיעִית וְשֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּֽצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית לֹא סָכִין וְלֹא מְנַקְּבִין אוֹתָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָסוּךְ אֵין סָכִין מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה מָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לָסוּךְ סָכִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בְּאִילָן מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מזהמין את הנטיעות. דרך עובדי האדמה שמושחין את הנטיעות בשמן זוהמא וריחו רע כדי שיבריחו את התולעים מהן:
וכורכין אותן. כשהענפים מתפרדות הרבה כורכין אותן למעלה וקושרין אותן בראשיהם שלא יהו נוטות על הארץ:
וקוטמין. ראשיהן לפי הצורך וי''מ קוטמין באפר על השרשים:
ועושין להן בתים. כמו סוכה למעלה להגן עניהן מפני החמה והצנה:
ומשקין אותן. ששופכין את המים על ראש האילן ויורדין על גוף האילן כולו ומשקהו:
אף משקה הוא את הנוף. של האילן בשביעית עצמה אבל לא את העיקר שלא יעשה בשביעית כדרך שעושה בשאר שנים ואין הלכה כר''א בר' צדוק:
מתני' סכין את הפגים. פגי תאנה שאינן נגמרות דרך הוא לסוכן בשמן ומנקבין אותן ומשימין שמן בנקבים למהר בישולן:
פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית. כלומר שאין דרכן של אלו להתבשל עד שנכנסו לשביעית וכן של שביעית שיצאו למוצאי שביעית לא סכין ולא מנקבין אותן לא בערב שביעית ולא בשביעית:
ר' יהודה וכו'. דס''ל דבמקום שלא נהגו לסוך לא מיחזי הסיכה עבודה ואין הלכה כר' יהודה:
ר''ש מתיר באילן. כלומר באילן זה שהוא מלא פירות שביעית ומתיר לעשות בו מלאכה במוצאי שביעית מפני שעכשיו הוא רשאי בעבודת האילן ואע''פ שהפירות קדושין מקדושת שביעית בעבודת אילן הוא מותר ואין הלכה כר''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source